"החיים המודרניים מחייבים קצת אסקפיזם.
הג'גלינג היומי הקבוע בין פרנסה, להורות, להגשמה עצמית, מביא אותנו לסוף היום ולסוף השבוע עם הלשון בחוץ. זה בדרך כלל הזמן של הפינוקים.
קצת רכילות, סדרות בנטפליקס, גלידה ישר מהגביע, ג'וינט עם החבר'ה. אנחנו ממַסכים כדי להתמודד עם הלחץ בחיים, וזה לגיטימי להרגיע קצת.
אבל אם זה כל מה שעושים, "מרגיעים קצת" כדי לווסת קשיים רגשיים – ואם עושים את זה כל ערב וכל סוף השבוע, אז זה כבר עניין אחר. הרגלים מזיקים והתמכרויות רכות מונעים מאיתנו חיים גדולים יותר; חיים של משמעות ושל סיפוק שמגיעים לנו…" (עמוד 7)

 "…ההתמכרות הרכה מוגדרת ככזו שאינה משפיעה על התפקוד היומיומי, שהנזק המצטבר בה אינו חד או פתולוגי, ושהגמילה ממנה תתאפיין בפחות תסמינים גופניים. כלומר, במקום קריז או פרכוסים יופיעו תסמינים נפשיים כגון קשיי שינה, סיוטים, כעס, ותחושה כללית ששום דבר לא כיף בחיים.
כפי שהגדיר מומחה ההתמכרויות ההונגרי ממוצא יהודי, גאבור מאטה: "התמכרות מתבטאת בכל פעולה שבה אדם מוצא הקלה או עונג, אבל חווה תוצאות שליליות כתוצאה מכך ואינו יכול להפסיק למרות התחושה הרעה." (עמוד 31)

"… אושר מגיע מפתרון בעיות, והתמכרות היא בעיה רצינית. זוהי חידה שאנו מתקשים לפתור. אולם, אם אנחנו מקבלים את הרעיון שכל התנהגות כפייתית מזיקה יושבת על צורך עתיק שלא נענה, אנחנו יכולים לעשות ניסיונות פרקטיים כדי להבין מהו הצורך הזה. יתכן שנגלה שההתמכרות היא ביטוי של צורך שהיה פעם מאוד פשוט וראשוני – שיראו אותי, שיזינו אותי, שיאהבו אותי, שיתנו לי ביטחון – צורך שלא נענה וקיבל עם הזמן פרשנות עקומה…" (עמוד 45)

"…. אז מה הבעיה? שיש פיצול בין הג'נקי לסחי: האחד מחזיק דעות של בריאות ואיכות חיים והשני מחזיק הרגלים של הרס עצמי. אחד רוצה ניקוטין ואחד רוצה כושר, אחד רוצה מיניות בריאה ואחד רוצה פורנו, אחד רוצה חיטובים ואחד רוצה סוכרים וגלוטן. והמטוטלת נעה מאחד לשני, ואין שקט ואין מנוחה. אין אימוץ של הרגל מיטיב ואין שחרור של הרגל מזיק ואין מאסטר שיגיד לכולם, די. שלום לכם. הגעתי…" (עמוד 67) 

 בפרק הבא נציע להתמודד עם בעיית ההרגל המזיק בפתרון מדרגה 2.0 שהוא פתרון של אינטליגנציה רגשית… איננו חייבים להגיע לתחתיות כדי לתקן הרגל מזיק כפייתי, אלא רק להסכים לחפש פתרונות לא הגיוניים. ואחד מהם הולך להיות: לאהוב אותו! מה שנקרא:
לפעמים אני נאבק בשדים שלי ולפעמים אני מתכרבל איתם…" (עמוד 74) 

 עיקרון חשוב בחיים קובע: תחושת סיפוק ומסוגלוּת נובעת תמיד מפתרון בעיות. האושר נובע מן ההתגברות. מה שבא בקלות – באותה הקלות ייעלם. לכן תכנית קשת האש אומרת: איננו צריכים פחות בעיות. אנחנו צריכים יותר פתרונות.

איך לקחת התמכרות או הרגל מזיק, ובעזרת אתגר הימנעות מדוייק, שנבחר בקפידה, לתקופה של 21 או 100 יום, להניע שינוי אמיתי.

 אנשים מגיעים למעגלי שינוי הרגלים, מציגים בפנינו את הסיפור ואז, בסוף המונולוג, שאלתם הראשונה לקבוצה היא "מה עושים"? ככה המוח עובד. והמוח הוא הגיוני. הוא רוצה את השלב הרביעי, את העשייה.
רק שאצלנו הפעולה היא הדבר האחרון: היא מגיעה רק אחרי הראיה, הכוונה והדיבור הנכונים.

 "עשה באפס מעשה" (ובאנגלית Effortless effort) פירושו לעשות.
להשתתף. תמיד לפעול. אבל קצת. להיות מוחזק, במתח רפוי שאינו סטרס. חיפשנו להתחייב על הפעולה הזעירה ביותר שתתקבע בחיינו ותניע אותנו לשינוי, אבל לא תעייף אותנו יותר מדי. הורדנו גלוטן וחזרנו, הורדנו סוכר וחזרנו, הוספנו הליכות בוקר ואז הן ירדו, התמסרנו לתנועת חיים ספירלית של פעולה טבעית שמתחילה ואז נגמרת, ואז חוזרת.

 בסוף פרק זה תקבלו שני קישורים לשיעורי בית שידרשו מעט יותר זמן מהרגיל:
האחד לכתיבת הצהרת הכוונה הנכונה שהיא תפילה שאותה מקריאים בקול, שהיא פתיחת הלב. שהיא חסד.
השני לכתיבת ההסכם הנכון שגם אותו מקריאים ועליו חותמים, שהוא נטילת אחריות. ביטוי ההתחייבות. שכל. דין.

פתחנו את הספר בהכרזה שאושר נובע מפתרון בעיות. לא להתחמק מהן, לא להדחיק אותן, אלא להתמודד עמן. לא רק בגלל שאם נדחיק אותן או נתעלם מהן בסופו של יום נרגיש כקורבנות. יש עוד סיבה והיא: שזה מעניק עונג רוחני. עונג שמושג מהתעלות.
אם ההנאה הארצית שלנו הרגילה מקושרת לא פעם לדברים פיזיים, סוכר, משני תודעה, נסיעות לחו"ל, מלונות עם ארוחות בופה מפנקות, הרי שבעונג רוחני אין כל דבר פיזי.
הוא מושג מתוך העצמי. מחיבור עם עקרונות נשגבים. אלוהים אם תרצו.